איך נוצרת צורת הגוף הייחודית לכל אדם, ומה הקשר שלה לחסימות רגשיות

וילהלם רייך (1957-1897), ממשיכו של פרויד,החזיק בתפיסות שנחשבו קיצוניות בזמנו, לגבי הקשר הבלתי נפרד של הגוף והנפש. דרכו גדל ענף מן הפסיכואנליזה המסורתית, אל תחום שלם המתבונן על הגוף כעל מוקד מידע והתרחשויות מעניין, בהקשר תהליכי הנפש. בזמן לימודיו הוא הקדיש תשומת לב מיוחדת אל מערכת העצבים האוטונומית של מטופליו, ושם לב כי ישנם ביטויים גופניים להפרעות בתחום הרגשי-נפשי. תנודות הקשורות למחשבות, רעיונות או הפרעות רגשיות, כמו שינויים בצבע העור, שינוי במקצב ובעומק הנשימה, בכיווץ השריר או בטמפרטורה שלו וכי הם מקבילים לשינויים הרגשיים שהתחוללו בנפש. לעומת פרויד, שהתייחס לאזורים ספציפיים בגוף כמיניים, רייך טען כי מיניות הינה לב ליבה של תנועת החיים שלנו והזרימה שלה הינה זרימת המיניות שלנו. כאשר היא חופשיה וזורמת, יש לאדם יכולת לחוות קשת של רגשות ותחושות שמקורן בגופני, ושיביאו לתחושת סיפוק והנאה מן החיים ומן הקשרים האינטימיים השונים של האדם. כאשר תנועה זו מוגבלת והאדם מתפתח לאורגניזם שבו ישנן חסימות של אנרגיית חיים זו, יתפתחו גם מחלות, הן רגשיות והן גופניות. הוא השווה את התנועה הזאת לאמבה, הפועמת בחופשיות בקצב פעימת חייה ונעה במרחב. כאשר האמבה תיתקל בגוף זר חיצוני ודוקר, היא תתכווץ במקום הפגיעה. פעימת החיים שלה תהיה מצומצמת במקצת משום שהיא תנסה להימנע מהכאב הכרוך במפגש עם הדקירה החיצונית. כאשר זה קורה פעם אחת או מעט פעמים, אין בכך כדי לשנות את צורתה של האמבה. אך אם האמבה תתכווץ שוב ושוב לאורך זמן, ובאותו המקום, תיווצר חסימה אורגנית של המקום המכווץ וזרם החיים לא יזרום באיזור זה. בדומה לאמבה, כך גם הילד הגדל ומתפתח. הילד הקטן נולד עם אנרגיית חיים זורמת וחופשית, שרייך קרא לה "אורוגון". הפרעות לזרימה זו מן החוץ, החל בגבולות שההורים מציבים בפניו ועד לאלימות או חסימה גסה של זרימת החיים שלו, יגרמו לו להקטין את תנועותיו ולא לנוע בתוך גופו בחופשיות במלוא הפוטנציאל המולד שלו. יצויין כי חסימות אלו הינן הכרחיות עבור האדם המתפתח וגדל אל תוך חברה אנושית, ואין זה ברור היכן צריך לעבור הגבול בין תנועה חופשית של אנרגיית החיים, לבין הגבולות העוטפים את האורגניזם. כפי שתא זקוק לקרום, על מנת שתוכנו לא יישפך ויתערבב עם הסביבה, כך גם האדם זקוק ל"קצוות". ניק טוטון מקביל זאת לניגוד שמתקיים בעולם בין חומר לרוח, בין יציבות לשינוי. "קצוות אלו הם נקודת האחיזה שלנו בגילום הגופני. אולם, קצוות שנקבעו באופן נוקשה מדי, עושים את החיים לבלתי אפשריים". (טוטון, 2012, עמ' 219

כאשר ילד חווה חוויה רגשית המתבטאת בגוף שוב ושוב, לאורך זמן, גופו יתעצב בהתאם לשריר המתכווץ תדיר. באופן כזה יתעצב המבנה הרגשי כמבנה גופני. זהו רעיון שהפך מרכזי לעבודתו של רייך, משום שהוא הבין כי הרפייה שרירית יכולה לסייע בשחרור הרגשות המודחקים. רייך ביסס תפיסה לפיה האדם מפתח שיריון שרירי המבטא את המבנה הרגשי שלו, לפי החסימות של אנרגיית החיים הזו בזמן ההתפתחות. זוהי הדרך שבה התארגן האורגניזם הקרוי אדם, על מנת להגן עליו מסביבתו. אותן הגנות, ברמה הגופנית, נקראות "השריון הגופני", והן בעלות חשיבות רבה בילדות, משום שהן מאפשרות הישרדות של הילד בעולם שבו הוא גדל ומתפתח. "השריון שומר מפני כאב נפשי ולא נותן לגירויים, שעשויים לגרום לכאב, להיכנס למערכת הגופנית-נפשית. למעשה החווייה הילדית במסגרת משפחת המקור, ממשיכה להתקיים בגופו של הילד, גם כאשר הוא הופך לאדם בוגר. ההישרדות הילדית הופכת במהלך השנים להיות ממגינה ושומרת לנוקשה ומכאיבה יותר ויותר, הן גופנית והן רגשית. נוכל בשלב כלשהו אף להצביע על התעצבות טיפוס מסויים, ורייך וממשיכיו אף סיווגו ומיינו את סוגי הטיפוסים הגופנפשיים (ישנם כשבעה טיפוסים).

תפיסה זו הינה אחת המרכזיות העומדת בבסיס עבודתי בקליניקה שלי. ביחד נתבונן כיצד הגוף שהתעצב באופן מסויים, היווה גורם חשוב ביותר להגנה ושמירה בשנות הילדות. וביחד נגיע לאפשרות להרפות אותו במקומות העמוסים, לחזק אותו במקומות החלשים, ולאפשר שינוי רגשי ומחשבתי כאדם בוגר המוצא את כוחותיו במקומות נוספים. מילה אחת עולה בי כעת: "חופש"

#Health