כל יצור חי יודע לחסום את ההבעה הרגשית שלו, במידה וזו אינה מועילה לו ואולי אף קטלנית עבורו. כולנו נוהגים כך בחיי היום יום: אם לא כדאי לנו לחשוף את רגשותינו משום שבעקבות כך נפגע, יכעסו עלינו, יצחקו עלינו או ימנעו מאיתנו דבר מה, בדרך כלל לא נציג את רגשותינו כלפי חוץ וננסה לברור את מה שנעדיף לשים כמייצג אותנו בפני החברה. אם נביט בגוף באותו הזמן שאנו מדחיקים רגש כלשהו, נוכל להבחין באיזור מסויים המתכווץ או הבעה מסויימת שעולה על פנינו ומכווצת קבוצת שרירים מסויימת מהם. כך במהלך חיינו נוצרות קבוצות שרירים שהן מכווצות יותר ומעובות יותר. אלו הן גם חסימות של השרירים וגם חסימות אנרגטיות, משום ששדה האנרגיה סביב האיבר מתגייס כולו על מנת לסייע בכיווצו כאשר הוא נדרש להתכווץ. חסימות רגשיות- גופניות- אנרגטיות אלו, גורמות לגופנו להתעצב בסופו של דבר לכדי צורתו הייחודית. ממש כמו שקורה אצל האמבה של רייך, חסימות זמניות שלא ישתחררו יהפכו לכרוניות ובהמשך אף יביאו להתנוונות התאים במקום החסום. לדוגמה: אם הדחקנו כעס, משום שלא יכולנו להביע אותו בפני הבוס שלנו, ובתום העבודה נתנו ביטוי לכעס שהצטבר בגרוננו בעזרת שירה או צעקה או התפרצות כעס על אדם אחר- מדובר בחסימה זמנית שנפתחה עם מתן הביטוי לכעס. במידה ולא ניתן לכעס אפשרות לבוא לידי ביטוי מספק ולא ניתן שחרור לשרירי הגרון, נמשיך לאגור כעס בתוכנו בכל מגע עם הבוס שלנו ובסופו של דבר האיבר שמתכווץ בכל פעם שאנו חשים כעס (אם זה בגרוננו או בבטננו ואפילו בגב העליון) ישאר מכווץ ללא יכולת הרפייה ואז יכאב למגע, ייראה מעובה ואף יהיה רגיש להתפתחות מחלות ודלקות. זהו כיווץ כרוני שיישאר גם כאשר אנו ישנים. כדי למנוע את היווצרות החסימות הכרוניות, עלינו לדעת מתי וכיצד הן נוצרות ולקשר ביניהן לבין חוויות החיים שלנו. התינוק נולד רך וחופשי משום שבהיותו ברחם הוא נמצא בסביבה שהיא יחסית מוגנת ובלתי מלחיצה. בעיותיו מתחילות עם הלידה. חוויית הלידה הינה משמעותית ביותר בהקשר התפתחות הגוף נפש, בשל הניגוד בין מה שהוא חווה בבטן מבחינת אור, סביבה וקולות לבין מה שהוא חווה עם הלידה. טראומה זו יכולה כבר עם הלידה ליצור אצלו כיווץ באיזור הבטן, הפנים או הסרעפת. כדי לתקן את טראומת הלידה רצוי לעסות את התינוק יום יום עיסוי מלא ועמוק, על מנת לשחרר את כל השרירים המתוחים. כאשר התינוק גדל ומתפתח הוא מתחיל להתחנך בחברה בה הוא גדל וגם כאן ישנו מקור מתח וכיווץ תמידי. הילד הגדל מונחה לא להיות היסטרי, לכבוש את דחפיו, לדבר יפה ובנימוס, להיות "ילד טוב" לפי אמות המידה החברתיות. מילדים בנים מצפים הרבה פעמים להיות קשוחים ולא להביע את רגשותיהם בפומבי. גם בפני ילדות החברה מציפה ציפיות התנהגותיות המתאימות למיגדר שלהן. בתהליך החקירה בקליניקה הפסיכותרפויטית, החסימות האלו מגיעות למרכז תשומת הלב, האדם מבין את ההקשרים הגופניים בין צורת החשיבה שלו, הרגשות שלו, והתחושה שלו בתוך גופו.
רפי רוזן (אוקטובר 1927- פברואר 2003), היה אחד מממשיכיו של וילהלם רייך, חוקר בעל שם עולמי בתחום האנרגיה הזורמת בסביבת הגוף ובתוכו, מייסד שיטת הביוארגונומי.